<h1>יראים סימן ט"ו—י"ז</h1>
<h2>דף כא.</h2>
חמותו ואם חמותו ואם חמיו. עונשן ואזהרתן מחד קרא נפקא בקדושים תהיו, דכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש (תשרפו) [ישרפו] אותו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם. ותניא באלו הן הנשרפים [ע"ה ב'] ופרשה אביי הכי מניין לעשות ג' דורות למעלה כגון חמותו אם חמותו אם חמיו כשלשה דורות למטה כגון בת אשתו בת בתה בת בנה נאמר למטה זמה דכתיב שארה הנה זמה היא ונאמר למעלה זמה ואיש אשר [יקח את אשה] ואת אמה זמה היא מה למטה ג' דורות אף למעלה ג' דורות. למדנו כשם שענש על חמותו כך ענש על אם חמיו ואם חמותו ומהך גז"ש גופה למדנו אזהרתן כשם שהזהיר על ג' דורות למטה כך הזהיר על ג' דורות למעלה. ותולדותיהן כדתני ר' חייא בפ' כיצד רביעי שבחמיו דהיינו אם חמיו ורביעי שבחמותו דהיינו אם אם חמותו שניות. ואבעיא להו אי יש להם הפסק ופי' רביעי דוקא אי אין להם הפסק ופירושו רביעי מרביעי ואילך ולא אפשיטא ותיקו דאיסורא לחומרא. שנינו ביבמות [כ"א א'] מותר אדם באשת חמיו ושמעתי שעושה אותה שניה, וצריך לחוש, ובחמותו לאחר מיתת אשתו נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא, [סנהדרין ע"ו ב'] דתניא באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן. פי' רבא אפילו אינה קיימת אלא אחת מהן דהיינו חמותו לאחר מיתה [בשריפה דברי ר' ישמעאל, רע"א אותו ואת שתיהן קסבר חמותו לאחר מיתה] אסורא בעלמא פי' אין בה שריפה אבל יש בה אסורא דאורייתא דארור שוכב עם (חמותו) [חותנתו] אבל הא (קשיא ד) לא קאמר [ד]איסורא דרבנן איכא [דאיכא] לאקשויי דא"כ הוי ליה למימר גבי שניות. ויש לדקדק הפקעת איסור מדאמרינן ביבמות פרק נושאין [צ"ח ב'] (מהן) [מאן] דשרי כרבי עקיבא דאמר חמותו אחר מיתה קלשא לה איסורא וגבי [גר] לא גזור, מיהו התם הכי פיר' כיון שהופקעא איסור שריפה לא גזור גבי גר בהאי איסור אע"ג דהוי איסור דאורייתא משום דלא שכיח קלשא ליה איסורא. פי' הופקעה האיסור חמור. הכי אמרינן ביבמות פ' האשה רבה [צ"ד ב'] חמות לאחר מיתה נהי דמעטה קרא משריפה מאיסורא לא מעטה רחמנא אלמא איסורא דאורייתא. כתוב בה"ג אנס אשה מותר לישא בתה אפילו בחיי אמה אך מדרבנן בחיי אמה אסורה לאחר מיתת אמה מותרת, ולא בבת אשתו לבד אסור מדרבנן אלא אפילו באחרות דתניא בפ' נושאין [צ"ז א'] הנטען על האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה וכן אם אמה ואם אביה (ובת אשתו) ובת בתה ובת בנה. וטעמא, שהנטענת רגילה עם כל אלו ויבוא לידי קלקול.
<h2>דף צח:</h2>
חמותו ואם חמותו ואם חמיו. עונשן ואזהרתן מחד קרא נפקא בקדושים תהיו, דכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש (תשרפו) [ישרפו] אותו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם. ותניא באלו הן הנשרפים [ע"ה ב'] ופרשה אביי הכי מניין לעשות ג' דורות למעלה כגון חמותו אם חמותו אם חמיו כשלשה דורות למטה כגון בת אשתו בת בתה בת בנה נאמר למטה זמה דכתיב שארה הנה זמה היא ונאמר למעלה זמה ואיש אשר [יקח את אשה] ואת אמה זמה היא מה למטה ג' דורות אף למעלה ג' דורות. למדנו כשם שענש על חמותו כך ענש על אם חמיו ואם חמותו ומהך גז"ש גופה למדנו אזהרתן כשם שהזהיר על ג' דורות למטה כך הזהיר על ג' דורות למעלה. ותולדותיהן כדתני ר' חייא בפ' כיצד רביעי שבחמיו דהיינו אם חמיו ורביעי שבחמותו דהיינו אם אם חמותו שניות. ואבעיא להו אי יש להם הפסק ופי' רביעי דוקא אי אין להם הפסק ופירושו רביעי מרביעי ואילך ולא אפשיטא ותיקו דאיסורא לחומרא. שנינו ביבמות [כ"א א'] מותר אדם באשת חמיו ושמעתי שעושה אותה שניה, וצריך לחוש, ובחמותו לאחר מיתת אשתו נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא, [סנהדרין ע"ו ב'] דתניא באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן. פי' רבא אפילו אינה קיימת אלא אחת מהן דהיינו חמותו לאחר מיתה [בשריפה דברי ר' ישמעאל, רע"א אותו ואת שתיהן קסבר חמותו לאחר מיתה] אסורא בעלמא פי' אין בה שריפה אבל יש בה אסורא דאורייתא דארור שוכב עם (חמותו) [חותנתו] אבל הא (קשיא ד) לא קאמר [ד]איסורא דרבנן איכא [דאיכא] לאקשויי דא"כ הוי ליה למימר גבי שניות. ויש לדקדק הפקעת איסור מדאמרינן ביבמות פרק נושאין [צ"ח ב'] (מהן) [מאן] דשרי כרבי עקיבא דאמר חמותו אחר מיתה קלשא לה איסורא וגבי [גר] לא גזור, מיהו התם הכי פיר' כיון שהופקעא איסור שריפה לא גזור גבי גר בהאי איסור אע"ג דהוי איסור דאורייתא משום דלא שכיח קלשא ליה איסורא. פי' הופקעה האיסור חמור. הכי אמרינן ביבמות פ' האשה רבה [צ"ד ב'] חמות לאחר מיתה נהי דמעטה קרא משריפה מאיסורא לא מעטה רחמנא אלמא איסורא דאורייתא. כתוב בה"ג אנס אשה מותר לישא בתה אפילו בחיי אמה אך מדרבנן בחיי אמה אסורה לאחר מיתת אמה מותרת, ולא בבת אשתו לבד אסור מדרבנן אלא אפילו באחרות דתניא בפ' נושאין [צ"ז א'] הנטען על האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה וכן אם אמה ואם אביה (ובת אשתו) ובת בתה ובת בנה. וטעמא, שהנטענת רגילה עם כל אלו ויבוא לידי קלקול.
